החלטה בתיק עמ"נ 20696-12-10

הבקשה

1.         בפניי בקשה מטעם המערערת, חברת א.ר. קבלנים בע"מ (להלן:" המבקשת") כנגד רשם הקבלנים (להלן:" המשיב") למתן פרטים נוספים.

עסקינן בערעור מנהלי, אשר הגישה המבקשת על פסק דינה של ועדת עררים, לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט - 1969, מיום 02/11/2010 (להלן:" פסק הדין"). פסק הדין דחה את עררה של המערערת על החלטת רשם הקבלנים, אשר דחה את בקשת המבקשת  להירשם בפנקסיו כקבלן בענף ראשי 100 (בנייה).

המשיב  סירב לרשום את המבקשת בפנקסיו, משום שמנהל המבקשת, מר חוארי אימן, אינו עומד בדרישות תקנה 4(א)(3) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (מנהלי עבודה), התשמ"ב - 1982 (להלן:" תקנות רישום קבלנים"); היינו,  מנהל המבקשת איננו רשום במשרד התמ"ת כמנהל עבודה, ולא המציא אישורים על מינויו כמנהל עבודה באתרים שונים, ב-6 השנים, מתוך 12 השנים, שקדמו להגשת בקשת המבקשת לרישום.

המבקשת טוענת בערעור, כי בקשתה לרישום התבססה על עצם היות מנהלה בוגר קורס קבלנות (בענף ראשי 100) כקבוע בתקנה 2(ב) לתקנות רישום קבלנים, ולא על היותו מנהל עבודה, ובנוסף התבססה על נסיונו בפועל, למעלה מ-6 שנים. לטענת המבקשת, במרוצת השנים נרשמו מאות ואף יותר קבלנים בפנקס המשיב, בהתבסס על היותם בוגרי קורס קבלנים ולא מנהלי עבודה, כך שסירובו של המשיב לרשום את המבקשת בפנקסו,מהווה פגיעה בעיקרון השיוויון.

טענות הצדדים בבקשה

2.         טענת המבקשת, על בית המשפט להפעיל את הסמכות הקבועה לו בסעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000,  ובתקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד - 1984 (להלן:" תקנות סדר הדין בבג"צ"), וליתן צו, המורה למשיב  להמציא לידי המבקשת פרטים בדבר מספר הקבלנים הרשומים במועד זה בפנקסו בענף 100 (בנייה), בסיווג ג'1, וכמה מתוכם נרשמו על סמך היותם בוגרי קורס קבלנים. המבקשת טוענת, כי המידע המבוקש יכול להימסר לה בנקל, וללא המידע המבוקש לא יעלה בידיה להוכיח את טענתה העיקרית.

המשיב טוען, כי בקשה למתן פרטים נוספים, צריכה להתברר במקרה בו הוגשה עתירה מנהלית ולא במקרה בו הוגש ערעור מנהלי, כקבוע בתקנה 11(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000 (להלן:" תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים"). בנוסף נטען, כי במסגרת הערר, לא נטענה כל טענת הפלייה על ידי המבקשת, ולפיכך, לא ניתן להעלותה, לראשונה, בערעור, מה גם, שטענת ההפלייה נטענה בעלמא, ללא כל בסיס עובדתי.

המסגרת הנורמטיבית

3.         תקנה 11 (א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, המתייחסת לעתירה מינהלית, קובעת: "עותר רשאי, בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו כתב התשובה של משיב, לדרוש ממנו בכתב מידע או מסמכים (בתקנה זו - פרטים נוספים) לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק, הנזכרים בכתב התשובה או הנוגעים להם".

לכאורה, אין הסדר בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, הקובע מתן אפשרות של הגשת בקשה למתן פרטים נוספים, בהליך של ערעור מנהלי. עם זאת, תקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים קובעת: " הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לענין הנדון, ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה".

אולם אף בפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, אין הסדר המאפשר למערער להגיש בקשה לקבלת פרטים נוספים.

משכך אפנה לסעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000, לפיו: "בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים, שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבתי משפט גבוה לצדק, בשינויים המחוייבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי"

הוראת תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבג"צ, מאפשרת הגשת בקשה למתן פרטים נוספים, בזו הלשון: " העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם, במכתב בדואר רשום, פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, שבעובדה או שבחוק, שפורשו בעתירה  או בתצהיר התשובה, הכל לפי הענין".

בבש"א (חיפה) 21327/04 מחצבי אבן בע"מ נ' עירית נשר (לא פורסם, ניתן ביום 22.11.04) ציין כב' השופט גרשון, כי ההוראה המופיעה בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, לעניין הפרטים הנוספים, אינה זהה להוראה המקבילה בתקנות סדר הדין בבג"צ. נוסחה של תקנה 11(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, רחב יותר מזה של תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבג"צ. ההרחבה מתבטאת בכך שבתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים כולל המושג " פרטים נוספים" גם מסמכים בעוד שבתקנות סדר הדין בבג"צ מדובר על פרטים נוספים ומפורטים יותר, רק " לנימוקים, שבעובדה או שבחוק".

הנטיה להשוות בין סדרי הדין הנוהגים, לעניין פרטים נוספים, בבית המשפט הגבוה לצדק עם אלה הנוהגים בבית המשפט לעניינים מינהליים, הינה טבעית.  זאת, משום שבית המשפט לעניינים מינהליים קיבל, במסגרת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000, חלק מן הסמכויות שהיו מצויות, עד לחקיקתו, בידי בית המשפט הגבוה לצדק. עם זאת, נראה בבירור שהמחוקק לא התכוון להחיל על בית המשפט לעניינים מינהליים את סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט הגבוה לצדק. עובדה היא שהמחוקק ראה להתקין תקנות סדרי דין נפרדות ושונות. זאת, בין היתר, בשל הכוונה שבית המשפט לעניינים מינהליים יוכל לברר את העתירות המובאות בפניו כערכאה ראשונה.

אמצעי זה של הפרטים הנוספים לא נועד להכביד על בעל הדין שכנגד, ובוודאי שאין מטרתו לסרבל את ההליכים ולערפל את השאלות השנויות במחלוקת (ראו  עתמ (תל אביב) 19488-02/10 יעקב שקלרש נ' מועצה מקומית סביון ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 21/07/2010).

על המבקש צו מעין זה להראות כי הפרטים המבוקשים רלבנטיים ליריעת המחלוקת וכי יש בהם כדי לקדם את הדיון (ראו בג"ץ 9733/03 המוקד להגנת הפרט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22/01/2006)